חשיבות הסליחה בזוגיות להמשך הקשר ואיך עושים את זה

מה הקשר בין הרצון להיות ביחד, כאב בלתי מודע (שעולה מן העבר), לקיחת אחריות ותהליך הסליחה? 

כל זאת ועוד במאמר הבא, לנשים שרוצות להיות מודעות ואוהבות יותר בקשרים האישיים שלהן.

מהו הרצון להיות ביחד בקשר זוגי?

ניתן לחלק קשר הרמוני וטוב, לארבעה חלקים עיקריים. אם נשמור עליהם מתוחזקים "ומתוקתקים", יהיה לנו, כביכול, "קשר טוב":

1. רצון להיות ביחד
2. נוכחות
3. עיבוד 
4. תיקון

הסיבה שאנחנו פותחות את הכתבה עם 4 החלקים הללו, תתבהר בקרוב. מי מאיתנו שהסתקרנה לגבי החלקים, משמעותם לטיב הקשר וחשיבות הסליחה בכל הנושא הזה, שתמשיך לקרוא. זה הולך להיות מעניין. ראשית, נתחיל עם החלק הראשון: הרצון להיות ביחד. כל הגשמה, או "בריאה", צריך להתחיל מכוונה טהורה. שכן, אלוקים ברא את הבריאה מתוך כוונה ורצון שלם ליצור משהו חדש בעולם. וכך קרה. באופן דומה, אנחנו רוצות להיכנס לקשר מתוך כוונה טהורה להתמסר ולחוות אותו במלואו. 

מדוע חשוב להגיע לקשר מתוך כוונה טהורה "להיות ביחד"?

אם אנחנו חצויות בדעתנו, או הצד השני חצוי בדעתו – אף אחד לא באמת נכנס לקשר. וזה מפריע לחלק השני: נוכחות. כאשר אנחנו נוכחות בקשר, אנחנו זכאיות ושמחות לחוות אותו במלואו. אם ניזכר בקשרים משפחתיים מאושרים שהיו לנו, או לפחות ברגעים טובים, נוכל להיזכר בתחושה של "ביחד" להיות כאן ועכשיו. לא רצינו להיות בשום מקום אחר – אלא רק "כאן". יש הרבה להרחיב על נוכחות, אך נסתפק באספקט זה – של הרצון להיות ביחד, כאן ועכשיו. 

בלי הרצון הראשוני, אין נוכחות – כי היא תתחלק בין "כאן ושם". 

ובלי נוכחות, אין יצירה משותפת, אין הפריה של הזוגיות. למעשה, מתוך חוסר נוכחות, אפשר שייווצרו "בעיות בקשר", או שיעלו אלמנטים "טראומתיים", "מן העבר", שייכנסו בין אישה ואיש. אם בני הזוג לא נוכחים, הם יכולים לאפשר למוקשי העבר להיכנס ביניהם ולפעול על "אוטומט" מתוכם. על כן, נוכחות חשובה עד מאוד. ככל שהרצון להיות ביחד חזק, כך ניתן לשים דגש על נוכחות.

מה קורה כאשר אנחנו מוותרות על הנוכחות שלנו?

אך היה ונכנסו אלמנטים מן העבר, והיה  והייתה תגובה רגשית לא פרופורציונלית להווה. כמו לדוגמה, חוויה של כעס, או פחד, או קיפאון ושיתוק אל מול דברים שבעבר בכלל לא הפעילו אותנו, לא נגעו בנו. וכל תגובה שהיא, אשר מרגישה לנו "עקומה", או שיוצרת עויינות בין הצדדים. מה בעצם קורה שם? ובכן, לעתים זה קשור לילד הפנימי. "הילד הפנימי" אומר את שלו, ומשחזר נסיבות עבר. בין אם בדרך בה הוא צובע את התפישה שלנו, ובין אם בדרך בה הוא "מזמין נסיבות" אשר ישחזרו לנו "פצעי ילדות לא פתורים".

במקרה כזה, אנחנו יכולות לפגוע בעצמנו, ובאחרים סביבנו, לרבות בני זוגנו. כל צד, אשר חווה את הכאב הפנימי שלו מתגלם בלי מודעות (ובלי נוכחות) יכול לחוות את עצמו כצד פוגע, כפועל על "אוטומט". במקרה שכזה, אנחנו יוצרים פגיעות, פגיעות שהסליחה תשחרר – אך נגיע לזה בהמשך.

 נניח שעלה בנו כאב מן העבר. מה אנחנו רוצות לעשות? לעצור ולשוחח? לקחת נשימה? או להתפרץ במתקפת עצבים ולוודא "שאף אחד לא יפגע בנו"? ובכן, מדובר בתגובה לא רציונלית, שלא לוקחת בחשבון את המחשבה החוקרת שלנו. גם אם אנחנו רוצות להיות בוגרות, מודעות ורציונליות, כאשר הכאבים עולים ואנחנו כלל לא מודעות לזה, אנחנו לא בהכרח נדע שאנחנו צריכות לקחת רגע ולראות מה עלה בנו. אנחנו בהחלט יכולות לחשוב שהעולם החיצון אשם בכאב שלנו.

איך נכון לפעול עם הכאב המתגלם שלנו מתוך נכונות למודעות?

אך אם אנחנו נפעל מתוך זווית של חוסר מודעות, לא ננצל את ההזדמנות לעצור רגע, להתבונן ולבחון מה עלה בנו. ומשם, האוטומט הוא כמו גזירה גמורה. אנחנו גוזרות על עצמנו לפגוע באנשים, כאשר אנחנו מאפשרות לכאב הלא מודע שלנו לנהל את העניינים. ולאחר שפגענו, יש לנו אפשרות להצדיק לעצמנו את הפגיעה ולתרץ, או שמא להיות מודעות להתנהגות שלנו ולהבין מאיפה נבעה. זהו שלב העיבוד והתיקון.

אם הצלחנו לעבד כמו שצריך, והגענו למסקנה שצריך לתקן – יש לנו אפשרות לתת אהבה, במקומות שפעלנו בהן מתוך פחד פנימי. במקומות שלא פעלנו מתוך אהבה , כלפי אלו שאנחנו אוהבות. התיקון יכול להיות הבעת סליחה אמיתית מן הלב, או הבעה ללא מילים, או מכתב. כך או כך, התיקון מתחיל בתוכנו, ומתפשט באופן טבעי דרך ההתנהגות שלנו.

מהי סליחה וחשיבותה בקשר זוגי (או אחת הפרשנויות שלה), ואיך זה קשור לחקר פנימי?

הסליחה, למעשה, היא קבלת ולקיחת אחריות על הכאב הפנימי שלנו, על התפישה ממנה פעלנו, ותיקונם. התיקון, משמעו "לחזור לעצמנו האמיתי". ובכך, בפעם הבאה שיהיו נסיבות דומות, אנחנו נהיה "אחרות", יותר "אנחנו". שכן, המקום ממנו פגענו, לא באמת היה אנחנו. אנחנו אולי חשבנו שזה מי שאנחנו, שהכאב באמת שלנו וצריך לפעול דרכו ועבורו – אך כשאנחנו לוקחות את ההזדמנות לחקור אותו באמת, אנחנו רואים שהוא היה כמו עננים המסתירים את השמש. כאשר השמש היא אנחנו. ואנחנו חוזרות להיות שמש בתוכנו, ובמערכות היחסים שלנו.

וכאשר אנחנו לא פועלות מכאב, אלא מתוך אהבה – אנחנו מחזקות את "הרצון להיות בקשר". וכאשר אנחנו מחממות את בני זוגנו ברצון להיות בקשר אוהב, אנחנו יכולות לספק להם נסיבות הולמות ומחייכות להתחייב מחדש לקשר איתנו. במקום לברוח מהכאב שעולה בהם, לאור הפגיעה שאנחנו מסבות להן (מתוך ההתנהגות הלא מודעת, כאמור), אנחנו לוקחות אחריות על הכאב שלנו. ומזמינות אותם, אם הם ירצו – לקחת אחריות על הכאב שלהם. כך שכל הצדדים מתנהגים בצורה אוהבת, במידת האפשר – ואם קרה שלא, הם לוקחים אחריות. מעבדים, מתקנים ואז חוזרים לקשר מתוך רצון מחודש להיות בנוכחות. ובנוכחות, ניסים "של ביחד" יכולים לקרות

יש לך שאלה? זקוקה לעזרה ולהכוונה? אסתר שפר, פסיכותרפיסטית קלינית (M.A.) ומאמנת משפחתית וזוגית מנוסה, מומחית לטיפולי גוף-נפש, פתיחת חסמים אנרגטיים וארומתרפיה, מזמינה אותך לפגישת ייעוץ אישית בקליניקה שתפתח בפנייך עולם חדש של אפשרויות.

לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית חינם: 052-593-2500,

או התקשרי לקו החם של הקליניקה בימים א-ה בין השעות 14:00-16:00.